כמה מטופש
מאת: שלהבת-חנה קלמן "הילדה חזרה מבית הספר, כמו בכל יום. בארבע וחצי בצהריים. אבל היום היה יום שלישי, יום ידוע לילדה שהוא יום נוראי. תמיד יום שלישי היה אחד הימים השנואים עליה ביותר. היא נכנסה לבית, ומיד הרגישה שמשהו לא …
ארכיונים: סיפורים
ארכיונים: סיפורים
שלושה אתגרים
מאת: מיכל סופר זמרני "יש לי מתנה בשבילך". אני מניחה את שקיק המשי, שלתוכו דחסתי עשבי מרפא טריים, בתוך התרמיל הקטן שמונח על המיטה, ומסתובבת. היא עומדת בכניסה לחדר, מחזיקה בידה חפץ עטוף בבד צבעוני. היא מושיטה לי אותו ואני …
פתיתים
מאת: גל כהן התחלתי להתכונן לרגע הזה כבר לפני עשר שנים. הכנה מוקדמת עוזרת רק בדיעבד, אף פעם לא בשעת מעשה. וכי באמת אפשר להתכונן לְדָבָר כזה? אפשר רק לדמיין את זה קורה שוב ושוב. אפשר רק לשחק משחק. לעשות …
שלום עולם שחור
מאת: רועי נגבי בידיון טיפוסי ראשון : החלום בסוף היקום היה זה לילה אפל ושקט, כדרכם של לילות בעולם הבא. עצם הגדרתה של תקופת האפלה המחזורית כ"לילה" היא לא ממש אמיתית – מחזור של 24 שעות המחולקות לאור וחושך נשמר …
רנסנס
מאת: רועי אורבך אני מחייך. היא כל כך יפה, מודל מושלם לצייר. זה בדיוק מה שאני צריך. היא. היא בדיוק מי שאני צריך. מישהי כזאת. מישהי להיאחז בה. מישהי להישאר איתה. אני מרים את עפרון הרישום והמחברת, ומתחיל לחקות את …
הלהבות של כור המהפכה
מאת: דניאל רמבישבסקי רפאל עמד בידיים שלובות והביט בחיילים בזמן שהזיעו. הוא עצמו היה רגיל לחום של הסדנה בזמן שהכור היה דולק, אבל העלפים היו מכוסים בשריון מתכת שבישל אותם באיטיות תוך שסחבו חביות מלאות בראשי חיצים וחרבות. הם דיברו …
סידני למלבורן
מאת: גילי נגר אני לא בטוחה מה העיר אותי קודם, האינטרקום או הציפורים הארורות שמשחזרות מחזמות זמר מחוץ לחלון שלי, אבל אחד מהם העיר אותי. ישנתי שינה טרופה וחסרת מנוח, אריג שחור ומחורר. בכלל לא הייתי אמורה לישון. לא כאן. …
שייכת לשמש
מאת: שירה קולין סולאריס כשאת כבולה, מנסים לסמן אותך כרכוש. זה כואב בדרך כלל. כואב מאוד. כשאת כבולה, הם מנסים לדחוק את כל המחשבות שלך לצד, לדאוג שיצר הציות בלבד יפעל. לפעמים זה מפחיד, כשאני מגלה רק חושך, בלי בדיל …
עידן חדש מופלא
מאת: נורית קרני גליה לא אהבה את התכנית הזאת. לפנות קיר שלם? מישהו החליק על כל השכל. הטכנאי דווקא היה נחמד. הבית היה הפוך וכל השקיות הריקות מהקניות האחרונות היו זרוקות על הרצפה, עיתונים ושלטים נחו בתפזורת על הספה, בין …
רחם
מאת: ברי אלצופין תמיד היה חושב בצער, על איזו משפחה נפלאה יכלה זו להיות, לולא מת האב. בריג'יט וולש אמנם גידלה כל אחד מחמשת ילדיה למופת, אך לא יכול היה שלא לתהות על האושר שנגרע מהם. ועם זאת, ייתכן כי …
נגישות
